טיפול יוצר עולם משלו. עולם עם מקצבים משלו, דרישות משלו, מטרה משלו. אתה יודע את לוח הזמנים של התרופות, את אנשי הקשר הרפואיים, את הסימנים שצריך לעקוב אחריהם. ארגנת את חייך סביב הצרכים של אדם אחר, וגם אם זה היה ממצה, זה גם נתן לימים שלך מבנה ומשמעות מסוימת.
כשזה נגמר — בין אם בגלל שהאדם האהוב שלך החלים, ובין אם בגלל שהוא נפטר — המעבר יכול להיות אחת החוויות המבלבלות ביותר בחייך.
אחרי החלמה: אם האדם האהוב שלך מבריא ולא צריך יותר טיפול אינטנסיבי, אולי תצפה להרגיש הקלה טהורה. ואולי תרגיש. אבל ייתכן גם שתרגיש אבוד. המטרה והמבנה שהטיפול סיפק נעלמו פתאום. האינטימיות העזה של התקופה ההיא השתנתה. ייתכן שתמצא את עצמך מתאבל על משהו שאתה לא ממש יכול לתת לו שם — הקרבה, התחושה של להיות נחוץ, המשמעות שהגיעה מלעשות משהו כל כך חשוב. זה אמיתי, וזה ראוי להכרה.
אחרי אובדן: אם האדם האהוב שלך נפטר, סיום הטיפול עטוף באבל כל כך עמוק שלעיתים קרובות המעבר עצמו נשאר ללא בחינה. אבל לאבל של מטפל יש ממדים ייחודיים. ייתכן שציפית למוות כל כך הרבה זמן שאתה מרגיש קצת הקלה, ואז מרגיש אשם על ההקלה. ייתכן שאתה מרגיש את ההיעדרות לא רק של האדם אלא של התפקיד שנתן לימים שלך את צורתם. השתיקה שבה לוח הזמנים היה. הבוקר הראשון שאתה מתעורר ולא צריך לבדוק מישהו.
תן לעצמך זמן אמיתי להסתגל מחדש. מה שאחרי הטיפול זה לא חזרה לחיים הקודמים שלך — זה מעבר לגרסה חדשה של החיים, וזה לוקח זמן. טיפול או ייעוץ שמתמקד ספציפית במעבר ממטפל יכול להיות באמת בעל ערך, כמו גם חיבור מחדש עם חלקי עצמך וחייך שהטיפול דחס.
עשית משהו יוצא דופן. הופעת, יום אחרי יום, עבור מישהו שהיה צריך אותך. זה לא נעלם כשהטיפול נגמר. זה שזור במי שאתה. תן לעצמך את אותה העדינות במעבר הזה שנתת לאדם שטיפלת בו.