"למה הוא/היא ולא אני?" – שאלה שלא תמיד נאמרת בקול, אבל מקננת. אשמת ניצול – הרגשה שאינך ראוי להיות בריא כשמישהו שאתה אוהב חולה – היא תגובה נפוצה מאוד בקרב בני משפחה ומטפלים.
זה יכול להתבטא בדרכים שונות: לא להרשות לעצמך ליהנות מדברים. להרגיש שלא "מותר" לך להיות עצוב על הדברים שלך. לסרב לטפל בבריאותך.
האשמה הזו, בכמויות קטנות, מובנת. אבל כשהיא משתלטת, היא פוגעת לא רק בך – אלא גם ביכולתך לתת.
מחלתו של אדם שאוהב אינה אשמתך. בריאותך אינה פגיעה בו. ובריאות מנטלית ופיזית שלך היא הכרחית לכל תפקיד שאתה מבקש לשחק בחייו.
תרשה לעצמך להרגיש גם שמחה ותענוג ורגיעה. זה לא בגידה. זה אנושיות.