הקשר בין אחים הוא אחד הקשרים הארוכים והמורכבים ביותר שרוב האנשים יחוו. הוא נוצר בילדות, מעוצב על ידי היסטוריה משותפת ופצעים ישנים, ומערכות יחסים בין אחים נושאות משקל שהוא כולו שלהן. כשאח אחד מאובחן עם סרטן, כל ההיסטוריה הזו מגיעה לחדר יחד עם האבחנה.
אתה עשוי למצוא את עצמך מנווט לא רק את המחלה עצמה אלא כל דבר שלא נפתר ביניכם — השוואות ישנות, פגיעות ישנות, דפוסים של מי מטפל במי ומי מקבל טיפול. סרטן יכול לקרב אחים. הוא גם יכול להעלות מתחים שהיו מתחת לפני השטח שנים.
לעיתים קרובות יש חלוקה לא שווה של הטיפול בין אחים. אח אחד, בדרך כלל זה שגר הכי קרוב או שמתאים לתפקיד מסוים במערכת המשפחתית, נושא את רוב הנטל המעשי. אחרים תורמים פחות — לפעמים בגלל מרחק או נסיבות אישיות, לפעמים בגלל אי-נוחות, לפעמים כי המערכת המשפחתית מקלה עליהם לצעוד אחורה. חוסר האיזון הזה יכול ליצור מרירות עצומה, והוא ראוי לשיחה ישירה במקום הצטברות שקטה.
ייתכנו גם מתחים הקשורים לאבל: האח שרוצה לדבר על מה שקורה מול זה שלא מסוגל לשאת את זה. זה שמעבד בקול רם מול זה שמעבד בשתיקה. סגנונות התמודדות שונים שדרו יחד בסדר לפני המשבר פתאום מרגישים בלתי תואמים.
אם הקשר בין האחים שלכם נושא קונפליקטים ישנים שלא נפתרו, סרטן יכול להרגיש כמו זמן בלתי אפשרי לטפל בהם — וגם, באופן פרדוקסלי, כזמן שבו אנשים מרגישים את הדחיפות לנסות. יש משפחות שמגלות שמחלה יוצרת מרחב לריפוי דינמיקות ישנות. אחרות מגלות שהיא מגבירה אותן. היו ריאליסטיים לגבי מה שאפשרי.
אם אתה האח הבריא, תן שם לחוויה שלך. "אני אוהב אותך ואני מפוחד" — זה מותר. "אני לא יודע איך לעזור אבל אני רוצה לנסות" — זה מותר. הרגשות שלך חשובים גם אם אתה לא זה שחולה. ואם אתה זה עם הסרטן, תן לאחים שלך להיות לא מושלמים בזה. הם אוהבים אותך. הם גם מפוחדים. הם אולי לא תמיד יגידו או יעשו את הדבר הנכון. אהוב אותם בכל זאת, כשאתה יכול.