יש סוג של כאב שלא מדברים עליו מספיק: הכאב של מי שעומד בצד ורואה. לא הכאב של החולה – אלא הכאב של מי שאוהב, שרוצה לתקן, שנלחם בחוסר אונים עז מנשוא.
חוסר האונים הוא אחד הרגשות הכי קשים שיש לבני אדם. אנחנו מחווטים לפעול כשמי שאנחנו אוהבים כואב. וכשאי-אפשר לפעול – כשכל מה שאפשר לעשות הוא להיות שם – זה יכול להרגיש כמו כישלון, אפילו שזה לא.
אבל "רק להיות שם" הוא הרבה יותר ממה שנדמה. נוכחות היא מתנה. שב לידו. אחוז ביד. צפו בסרט ביחד. אלה לא דברים "קטנים" – אלה הדברים שנשארים. שמישהו לא יישכח שהיית שם.
עם זאת, חשוב גם לתת מקום לכאב שלך. למצוא מישהו לדבר איתו על מה שאתה עובר. פסיכולוג, קבוצת תמיכה לבני משפחה, חבר קרוב – כי גם הכאב שלך אמיתי.
אתה לא נכשל. אתה אוהב, ואהבה לא תמיד יכולה לתקן. לפעמים היא רק יכולה להחזיק.