פסח הראשון בלעדיו. יום הולדתה הראשון שלה. השנה הראשונה לאחר האובדן מלאה ב"ראשונות" – וכל אחת מהן יכולה להיות קשה בדרכה המיוחדת.
לפני שהחג מגיע, תכנן מה מרגיש נסבל ומה לא. אתה לא חייב לחגוג בדיוק כפי שחגגתם תמיד. אתה יכול לשנות מסורות. לצמצם. לעשות משהו חדש לגמרי שנוצר עכשיו. יש גם כאלו שמציינים את ה"ראשון" בנסיעה לחו"ל, כדי להיות במקום שלא נושא את הזיכרונות המוכרים.
שוחח עם בני המשפחה לפני החג. מה מרגיש לכולם? מה כדאי לשנות? מה חייבים לשמר? שיחה מוקדמת מפחיתה את הסיכוי שמישהו יופתע ויתמוטט ביום עצמו.
תן מקום להזכרה. ייתכן שתרצה לציין את מי שחסר – נר לזכרו, כיסא ריק, רגע של שתיקה, שיר שהוא/היא אהב. לא להתכחש לחסרון, אלא לשלב אותו בתוך החג.
ואם יפתיע אותך גל עצב באמצע ארוחה – זה בסדר. אתה יכול לצאת לרגע לבד. אתה יכול לבכות. אתה יכול לחזור ולהמשיך. אין לך ציפיות להופיע בשלמות.
עם הזמן, "הראשונות" נעשות "שניות" ו"שלישיות". ולפעמים שנתיים לאחר אובדן חג יכול להכות חזק כמו הראשון. תן לעצמך לאבל כל שנה מחדש, ללא לוח זמנים.