"הייתי צריך להיות שם יותר." "הייתי צריך להתעקש שיבדוק מוקדם יותר." "הייתי צריך לדבר איתו על זה לפני שיהיה מאוחר מדי." – אשמה בצורת "הייתי צריך" היא אחד מרגשות האבל הנפוצים ביותר.
האשמה הזו מבינה. היא נולדת מאהבה ומהרצון שדברים היו שונים. היא ניסיון של הנפש לשמור על אשליה של שליטה – "אם הייתי עושה X, הוא/היא היה/ה עדיין חי/ה."
אבל האמת הכואבת היא: ברוב המקרים, לא היה לך כוח לשנות את התוצאה. סרטן לא מגיב לאשמה. הוא לא מגיב לאהבה מספקת. הוא מגיב לביולוגיה שקשה לשלוט בה. ואתה עשית מה שיכולת עם מה שידעת.
נסה לכתוב מכתב לאדם שאיבדת – ובו מה שאתה מרגיש אשם לגביו. ואז כתוב תשובה ממנו – מה הוא/היא היה/ה אומר/ת. לרוב, מי שאוהב אותנו היה אומר: "לא אשמת. עשית מה שיכולת."
אם האשמה קשה מנשוא, שוחח עם פסיכולוג שמתמחה באבל. אשמה שלא מעובדת יכולה להפוך לדיכאון. ואתה מגיע לחיות עם פחות אשמה.