יש רגע שבו העולם אומר לך "הגיע הזמן לחזור". לעבודה. לשגרה. ולפעמים זה עוד לפני שאתה מרגיש מוכן. ולפעמים לעולם אינך מרגיש מוכן – ובכל זאת אתה חוזר.
חזרה לחיים אחרי אובדן אינה בגידה. היא לא אומרת שהאבל נגמר. היא רק אומרת שהחיים ממשיכים, ואתה בוחר להיות חלק מהם, גם עם הכאב.
לאנשים רבים, החזרה לעבודה מרגישה בלתי נסבלת בתחילה. "איך אני אמור לענות על מייל כשהוא מת?" – שאלה הגיונית לחלוטין. ועדיין, לפעמים השגרה עצמה מספקת עוגן שמחזיק אותך.
היה עדין עם עצמך בחזרה. אולי לא תהיה יעיל כרגיל. אולי תבכה פתאום. אולי תצטרך לצאת לרגע. ורוב הסביבה תבין.
זכור שלחזור לחיים לא אומר שהאבל הסתיים. אתה יכול לצחוק ולבכות באותו יום. אתה יכול ליהנות מרגע ולהתגעגע ברגע הבא. זה לא סתירה – זה אנושיות.