לאחר חודשים ולעיתים שנים של מחלה, כאב, טיפולים, ירידות ועליות – כשהמוות מגיע, לפעמים יש, יחד עם הכאב הגדול, גם משהו שמרגיש כמו הקלה. ושאחרי ההקלה מגיעה האשמה: "איך אני יכול/ה להרגיש כך?"
תחושת ההקלה לא אומרת שאתה שמח שהוא/היא מת/ה. היא אומרת שראית את הסבל שלהם וסבלת עמם. שרצית שהכאב שלהם ייגמר. שהסוף, גם אם הוא הסוף הכי גרוע, מביא לפחות שקט לאחד שאהבת.
זה לא עניין של "לא מספיק אהבה." זה ביטוי של אהבה – כזו שרצתה שיחדל לסבול.
לאחר ההקלה תגיע, כמעט תמיד, גל האבל. ולפעמים גל האשמה. כל אלה יכולים להתקיים יחד – הקלה, עצב, אשמה, אהבה, געגועים. אין סתירה בניהם. הם כולם חלק מהיותך אדם שאהב.
דבר על זה עם מישהו שאתה סומך עליו. פסיכולוג, חבר קרוב, קבוצת תמיכה. לא צריך להחזיק לבד את המורכבות הזו.