יש רגע — לרוב במקלחת, או מול המראה, או בשכיבה בחושך — שבו אישה עם סרטן השד מבינה שהמחלה הזו תשנה את גופה באופן גלוי וקבוע. וברגע הזה, הפחד מהמוות מתערבב עם משהו אחר. משהו שנראה כמעט מביך להודות בו: הפחד לאבד את מה שגורם לך להרגיש אישה.
בואי נגיד את זה ברור: אם את מרגישה ככה, את לא שטחית ולא יהירה. את בן אדם שעובר אובדן יוצא דופן, ויש לך את הזכות לאבל עליו במלואו.
ההחלטות מגיעות מהר. כריתה חלקית או מלאה. יחידה או כפולה. שחזור או לא. הפעם הראשונה שמסתכלים במראה אחרי הניתוח — אף אחד לא שוכח את הרגע הזה.
אינטימיות אחרי סרטן השד היא פרק בפני עצמו. הפחד להראות את הגוף שהשתנה. מה שאני צריך שתשמעי: מעולם לא היית השדיים שלך. נשיות היא לא איבר בגוף — היא אנרגיה, נוכחות, דרך להיות בעולם.
אם הכאב הזה כבד מדי לשאת לבד, יש מטפלים שמתמחים בדימוי גוף וסרטן. את ראויה למרחב הזה.