Skip to content
חזרה ללחולים
לחולים5 דקות קריאה

זה בסדר להיות כועסים על הסרטן

כעס הוא אחת התגובות הטבעיות ביותר לאבחנת סרטן. אתם לא חייבים להיות חינניים לגבי זה.

מאת צוות HereAsOneנכתב מתוך ניסיון אישי עם אובדן בשל סרטן. זו אינה עצה רפואית.

אף אחד לא מדבר מספיק על הכעס. יש לחץ תרבותי רב על חולי סרטן להיות מעוררי השראה. להיות אמיצים, חיוביים, חינניים. לומר דברים כמו "הסרטן נתן לי פרספקטיבה חדשה" או "אני אסיר תודה על המסע הזה." ואולי יום אחד תרגישו חלק מזה. אבל עכשיו, אולי אתם פשוט זועמים.

טוב. תהיו זועמים. מותר לכם.

סרטן זה לא הוגן. הוא לא ביקש רשות. הוא הגיע וסידר מחדש את כל החיים שלכם בלי הסכמתכם. הוא לקח מכם דברים — זמן, ודאות, בריאות, תוכניות, חלקים מהגוף ומהזהות שלכם — והוא לא התנצל על אף אחד מהם. אם אתם כועסים על זה, יש לכם תגובה רציונלית לחלוטין למצב לא רציונלי.

הכעס אולי לא יהיה מכוון למטרה ברורה. אולי תהיו כועסים על היקום, על חוסר הצדק, על הגוף שלכם שבגד בכם. אולי תהיו כועסים על אנשים בריאים, על חברים שלא מבינים, על האופטימיות הבלתי פוסקת של אנשים בכוונות טובות שממשיכים לומר לכם לחשוב חיובי. אולי תהיו כועסים אפילו על עצמכם, למרות שלא עשיתם שום דבר רע. כעס בלי מטרה ברורה הוא אחד הסוגים המתסכלים ביותר, כי אין לאן לשים אותו.

מצאו לאן לשים אותו. תנועה פיזית יכולה לעזור — הליכה, מכות בכרית, בכי כמה שצריך. מטפל או יועץ יכולים לתת לכם מרחב לבטא את זה בלי לדאוג שתעציבו את האנשים סביבכם. כתיבה, אפילו רק כמה משפטים שלעולם לא תראו לאף אחד, יכולה לשחרר משהו שהצטבר. הכעס צריך לזרום דרככם; הדבר המסוכן הוא כשהוא נתקע.

אל תתנו לאף אחד לבייש אתכם מהכעס שלכם. "את צריכה להיות אסירת תודה שתפסו את זה מוקדם." "לפחות יש לך אפשרויות." "לאנשים אחרים יש את זה יותר גרוע." ההערות האלה, עם כל הכוונות הטובות, ממזערות תגובה רגשית אמיתית ולגיטימית. מותר לכם להיות כועסים על המצב הספציפי שלכם בלי צורך לשקול אותו מול של מישהו אחר. סבל השוואתי לא עוזר לאף אחד.

כעס, כשהוא מתועל, יכול אפילו להיות שימושי. הוא יכול להניע את האנרגיה לשאול שאלות קשות את הצוות הרפואי, לדרוש את מה שמגיע לכם, להתנגד כשמשהו לא מרגיש נכון. חלק מחולי הסרטן האפקטיביים ביותר הם אלה שקצת כועסים — לא בצורה שמרחיקה את האנשים שמנסים לעזור, אלא בצורה שמסרבת להיות פסיבית לגבי הטיפול שלהם.

ומתחת לכעס, ייתכן שבסופו של דבר תמצאו אבל. כעס הוא לעתים קרובות שומר הראש של האבל — הרגש שמגיע ראשון כי קל יותר להרגיש עזים מאשר להרגיש שבורי לב. כשתהיו מוכנים, האבל יהיה שם גם הוא. אבל אתם לא צריכים למהר מעבר לכעס כדי להגיע לרגש "טוב יותר". הישארו בו כמה שאתם צריכים. הוא כנה, והוא שלכם.

angeremotionsvalidationcopingemotional-honesty

לחולים

הכובד הרגשי של הסרטן הוא אמיתי.

הטיפול הרפואי דורש כל כך הרבה מהגוף. טיפול נפשי מחזיר משהו — מרחב לעבד פחד, להתאבל על מה שהסרטן שינה, להרגיש שוב את עצמך. אונקולוגים רבים ממליצים עליו כיום כחלק מתוכנית טיפול מלאה.

שוחחו עם מטפל מורשה מהבית, גם בימים הקשים.

ייתכן שנקבל עמלת הפניה קטנה — אחת הדרכים בהן אנחנו שומרים על המשאב הזה חינמי לכולם.