הגוף שיש לכם אחרי טיפול בסרטן עשוי להיראות או להרגיש שונה מהגוף שהיה לכם לפני כן. ניתוחים משאירים צלקות. כימותרפיה משפיעה על עצבים, שרירים ואיברים. הקרנות יכולות לשנות את מרקם העור. טיפולים הורמונליים משנים משקל, מצב רוח ותחושה פיזית. גם אחרי שהטיפול נגמר, הגוף ממשיך לשאת את העדויות למה שעבר.
ללמוד לחיות בגוף הזה — לא הגוף שהיה לכם לפני, אלא זה שיש לכם עכשיו — הוא אחד האתגרים השקטים, הפחות נדונים של ההחלמה.
אבל הוא תגובה לגיטימית לשינויים פיזיים. אם אתם מתגעגעים למה שהגוף שלכם היה פעם, או לאיך שהוא הרגיש, או לדברים שהוא עשה בקלות ועכשיו קשים יותר — אתם לא ריקניים או כפויי טובה. אתם מתאבלים על משהו אמיתי. שלמות פיזית היא דבר שלעתים קרובות לוקחים כמובן מאליו עד שאין אותו באותה צורה, והאובדן שלה חשוב.
התקדמו לכיוון קבלה, לא כניעה. קבלה של הגוף שהשתנה לא אומרת שאתם מוותרים על החלמה, או שאסור לכם לעבוד לכיוון חיזוק או ריפוי. זה אומר שאתם מתחילים מהמקום שאתם באמת נמצאים בו, לא מהמקום שהייתם רוצים להיות בו. שיקום, פיזיותרפיה וזמן יכולים לעשות הרבה. אבל נקודת ההתחלה חייבת להיות הכרה כנה במה שנכון עכשיו.
דברו עם הצוות הרפואי על שינויים פיזיים שמדאיגים אתכם. נזק עצבי, עייפות, תופעות לוואי מיניות, שינויים קוגניטיביים, לימפדמה — לכל אלה יש אסטרטגיות ניהול. אנשים רבים סובלים שלא לצורך בשתיקה כי הם מניחים שהדברים האלה הם פשוט חלק מלחלות בסרטן ואי אפשר לשפר אותם. לעתים קרובות אפשר לטפל בהם.
מצאו תנועה שמתאימה לגוף שלכם עכשיו. לא שגרות האימון הישנות, אלא משהו שמתאים למקום שאתם נמצאים בו. הליכה, יוגה עדינה, שחייה — תנועה שמכבדת את מה שהגוף שלכם עבר ובמקביל מעודדת את הריפוי שלו. הגוף שלכם עשה משהו יוצא דופן. הוא עמד בטיפולים שהיו מציפים את רוב האנשים שלא חיו את זה. הוא ראוי לעדינות, והוא ראוי לתנועה.
אתם והגוף שלכם עברתם משהו ביחד. הוא לא האויב שלכם. גם כשמרגיש שהוא אכזב אתכם, הוא גם נלחם למענכם בדרכים שאתם לא תמיד רואים. מערכת היחסים הזו — בינכם לבין הגוף שלכם — שווה שיבנו אותה מחדש בסבלנות ובדאגה.