קבלת אבחון של סרטן היא אחת הרגעים המטלטלים ביותר שאדם יכול לחוות. באותו רגע, כל מה שחשבת שאתה יודע על עתידך יכול להרגיש לא בטוח. הקרקע זזה מתחת לרגליך, והעולם שהרגיש מוכר רק רגעים קודם פתאום נראה שונה לחלוטין. זה לחלוטין נורמלי להרגיש הלם, פחד, כעס, עצב, או אפילו קהות מוזרה שגורמת לך לתהות אם זה באמת קורה.
תן לעצמך רשות להרגיש כל מה שעולה. אין דרך נכונה להגיב לחדשות מסוג זה. יש אנשים שמתמוטטים מיד. יש שקטים לחלוטין. יש שמרגישים רוגע כמעט קליני, כאילו הם צופים בהכל מרחוק. אחרים מתנדנדים בין כל אלה בתוך שעה בודדת. כל אחת מהתגובות האלה תקפה, ואף אחת מהן לא אומרת שום דבר על החוזק או האופי שלך.
קח את זה יום אחד בכל פעם, או אפילו שעה אחת בכל פעם. אתה לא צריך את כל התשובות עכשיו. אתה לא צריך לקבל כל החלטה היום. תתמקד בצעד הבא שמולך, בין אם זה לדבר עם הרופא שלך על מה קורה הלאה, לספר לאדם מהימן בחיים שלך, או פשוט לשבת בשקט ולתת לעצמך לנשום. העתיד עדיין יהיה שם מחר.
חפש תמיכה מוקדם, גם אם חלק ממך רוצה לטפל בהכל לבד. בין אם זה מטפל שמתמחה בעבודה עם חולי סרטן, קבוצת תמיכה שבה אנשים באמת מבינים מה אתה עובר, או חבר קרוב שיכול לשבת איתך בלי לנסות לתקן הכל - יש מישהו לדבר איתו עושה הבדל אמיתי. בידוד מגדיל את הפחד. קשר, אפילו קשר לא מושלם, מרכך אותו.
היה עדין עם עצמך לגבי מה שאתה יכול ולא יכול להתמודד עכשיו. זה בסדר להגביל כמה אנשים אתה מספר בהתחלה. זה בסדר לסגת מהתחייבויות שמרגישות כבדות מדי. זה בסדר לכבות את הטלפון לכמה שעות. הגנה על האנרגיה הרגשית שלך בזמן הזה היא לא אנוכית; זה הישרדות.
זכור שאבחון הוא תחילת מסע, לא סוף הסיפור שלך. הרבה אנשים שהלכו בדרך הזו לפניך מצאו כוח וחוסן שלא ידעו שיש להם. אתה לא מוגדר על ידי הרגע הזה. ואתה לא לבד בזה. אנחנו כאן, הולכים לצדך, כל עוד אתה צריך.