"עישנת?" זו השאלה הראשונה שכולם שואלים.
אף סרטן אחר לא מגיע עם שאלה טעונה מראש. אבל אם יש לך סרטן ריאה, המילים הראשונות של כמעט כולם: "עישנת?"
זה מנגנון מיון. אם עישנת — השיפוט מיידי. תחושת האשם מוחצת. והכי גרוע: האשם לא עוזר. הוא לא מכווץ את הגידול.
כ-20% מהמטופלים מעולם לא עישנו. לסטיגמה של סרטן הריאה יש השלכות מדידות.
אתה לא ראוי לסרטן ריאה. אף אחד לא ראוי לסרטן. עישון הוא גורם סיכון, לא כישלון מוסרי. אם אתה נושא את זה לבד — דבר עם מטפל או קבוצת תמיכה.
לחולים
הטיפול הרפואי דורש כל כך הרבה מהגוף. טיפול נפשי מחזיר משהו — מרחב לעבד פחד, להתאבל על מה שהסרטן שינה, להרגיש שוב את עצמך. אונקולוגים רבים ממליצים עליו כיום כחלק מתוכנית טיפול מלאה.
שוחחו עם מטפל מורשה מהבית, גם בימים הקשים.
ייתכן שנקבל עמלת הפניה קטנה — אחת הדרכים בהן אנחנו שומרים על המשאב הזה חינמי לכולם.
כשהסרטן לוקח שד, הוא יכול להרגיש כאילו הוא לוקח את הזהות הנשית שלך. אבל נשיות מעולם לא הייתה עניין של אנטומיה.
קראו עודכשהסרטן תוקף את הרחם, הוא לוקח יותר מאיבר. הוא לוקח עתיד שאולי עוד תכננת.
קראו עודסרטן האשכים פוגע בגברים צעירים בצומת הפגיע ביותר — הבריאות, הפריון והאמונות שלהם לגבי מה זה להיות גבר.
קראו עוד